השבת נקרא את הפרשה ראשונה בתורה, פרשת בראשית, המספרת בין השאר על בריאת העולם.
אם נקרא את מילות הפרשה כפשוטן, אנחנו יכולים לחשוב שאלוהים עשה איזה קסם, נופף בשרביט ופוף, יש לנו יום ולילה, ניפוף נוסף, והנה החיות נוצרות, אדם הראשון ועוד.
והאמת היא, שבאמת יש פה קסם, אבל לא צריך שרביט בשבילו, ולא צריך להיות אלוהים כדי לחולל אותו.
ברוך שאמר והיה העולם, שפה - הקסם קורה כאן
השפה משמשת אותנו לתקשורת (שלנו עם עצמנו, שלנו עם אחרים) לתיאור המציאות, אבל לא פחות חשוב – ליצירת מציאות.
ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור (בראשית א,ג)
מעשה הבריאה ע"י אלוהים נעשה ע"י אמירה, ולא סתם, אלוהים רוצה להראות וללמד אותנו על כוחה של המילה ליצור מציאות, בין אם זה ליצור את המציאות ברמה האישית עבורנו ובין אם זה ליצור את המציאות מסביבנו, למילים יש כח, כח עצום המשפיע עלינו ועל עולמנו.
מכירים את מילת הקסם אברה קדברה ? למעשה המילה מגיעה מארמית, אברא כדברא – "שיברא כדברי", ציווי למילים להפוך למציאות.
המילים שלנו יכולות לעשות קסמים אם נדע להשתמש בהן נכון, אבל לא סתם ג'יי קי רולינג השתמשה בספרי הארי פוטר באברה כדברה (או אבדה כדברה) כקללה שהורגת את מי שפוגעת בו, כי מילים, יכולות להרוס לנו חלומות ("אני לא מספיק טוב", "אני לא אצליח" ועוד) ולא עלינו גם להרוג, חיים ומוות ביד הלשון.
מילים ושפה הן לא רק משהו שמתאר מציאות, אלא משהו שיוצר את המציאות.
שמור על טוהר המילה (ארבע ההסכמות, דון מיגל רואיז)
ההבנה כי המילים שלנו יוצרות מציאות מתקשרת ישירות לעיקרון הראשון מתוך "ארבע ההסכמות" מאת דון מיגל רואיז – לשמור על טוהר המילה.
שמירה על טוהר המילה פירושה בחירה במילים שלנו בקפידה, בדומה לאופן בו הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות.
כל מילה שאנו אומרים – לעצמנו או לאחרים – יש לה השפעה רגשית, נפשית, ואפילו מעשית, על המציאות שאנו יוצרים. כשאנו נזהרים בלשוננו, נמנעים מביקורת הרסנית ומדברים בכבוד ואהבה, אנו תורמים ליצירת מציאות טובה יותר הן בתוכנו והן בחברה.
הכוח הזה משפיע לא רק על העולם הפנימי שלנו, אלא גם על היחסים והקהילה שסביבנו. כשאנו מקפידים להשתמש במילים שמעצימות ומרפאות, אנו בוראים חברה חיובית ותומכת יותר. במובן הזה, כמו אלוהים בבריאה, אנו לוקחים על עצמנו אחריות להמשיך ולברוא עולם שמושתת על אהבה, הבנה, וקבלה – הן לעצמנו והן לאחרים.
את הפוסט הזה אני כותב יום אחרי שהתבשרנו על נפילתם של ארבעה גיבורים בני הציונות הדתית ותוך כדי הודעה על נפילה של עוד חמישה גיבורי ישראל, בני קיבוצים ומושבים.
סוג של חלוקה שבעלי אינטרסים כאלה ואחרים, בתקשורת, בפוליטיקה וסתם אנשים המחפשים תשומת לב לא ראויה מנסים לעשות השכם והערב על מנת לפלג, לסכסך, אנשים המשתמשים בכח המילה להנדס את התודעה שלנו ולהשתמש בשפה ככוח משחית והורס (שלא לדבר על מה שמתחולל ברשתות חברתיות כאלה ואחרות).
וכאן, אנחנו נכנסים לתמונה. שבת בראשית, שבת של התחלה חדשה, איזה מילים אנחנו הולכים לקרוא, להקשיב, לומר מהיום והלאה ? מילים שהורסות עולם או מילים שבוראות עולם ?
בוא ניקח אחריות, כל אחד ואחת מאיתנו, נחשוב לרגע לפני מה שאנחנו קוראים, שומעים ובעיקר מדברים, וכך, לאט לאט, מילה אחר מילה, ניצור מכל התוהו שנפל עלינו לפני שנה, בריאה, אור, עושר ושגשוג.
אנחנו יכולים, זה בהישג ידינו, או יותר נכון פינו.
ושיהיו דברים אלו, לעילוי נשמת הגיבורים:
אביעד ניימן,
שובאל בן נתן,
מרדכי אמויאל,
שמואל הררי,
גיא בן הרוש,
דן מאורי,
אלון ספראי,
עמרי לוטן,
גיא עידן,
תום סגל,
ה' יקום דמם, שנפלו ביממה האחרונה כדי לאפשר לנו לחיות, ליצור ולברוא, בתוך שאר נופלי מערכות ישראל, חיילים ואזרחים, דתיים וחילונים, עם דעות פוליטיות שונות.
יהי זכרם ברוך ושנהיה ראויים.
ברוך תודה, פוסט מעולה